בשלושת
הימים שחלפו מאז הפוסט האחרון התקדמנו בהתאם לתוכנית ואנחנו נמצאים עכשיו בסופיה,
בירת בולגריה. לאחר יום מנוחה בהונגריה ביום שני, השלמנו את חלקה השני של הונגריה
ביום שלישי (20.6) תוך שאנו נעצרים בדרך בעיר Szeged,
מבקרים בבית הכנסת שנמצא בשיפוצים, אוכלים ארוחת צהרים בהזמנת הקהילה היהודית (מסתבר
שמרק עגבניות קר זה משהו אכיל בהחלט), צילומים, ברכות, סטאנדרטי. משם המשכנו
לכיוון רומניה ולקראת סוף היום הגענו למעבר הגבול. עד כה המעבר בין המדינות לא
הצריך כל בדיקה או עיכובים מצד השילטונות, כמעט שלא מרגישים שעוברים את הגבול.
הכניסה לרומניה זה כבר סיפור אחר. עוצרים אותנו במעבר, אוספים דרכונים ורשיונות
רכב, מיבשים אותנו חצי שעה ולבסוף מתירים לנו לעבור. כאן מחכה לנו הפתעה נעימה.
ניידת משטרה מובילה אותנו מלפנים, ניידת נוספת צמודה מאחור, הצ'אקלקות מופעלות
במלוא העוצמה, כל הרכבים מוסתים הצידה לכבודנו ואנחנו כבוד עם ועדה חולפים במהירות
ברחובות העיר אורדרה (Oradea) בואכה בית הכנסת. צילומים, חילופי ברכות,
ראש העיר, ראש הקהילה היהודית, ארוחת ערב, ליווי משטרתי למלון וניידת משטרה צמודה
לאופנועים החונים במשך כל הלילה.
 |
| פסגת הטראנסאלפינה 2,176 מטר |
יום
רביעי
(21.6) ממשיך את ההצגה של אתמול. ניידת משטרה מלווה ומוציאה אותנו אל מחוץ לעיר.
משם אנחנו ממשיכים לקראת חוויית הרכיבה המסעירה ביותר של המסע הזה. עולים במתינות
אל תוך הרי הקרפטים בדרך קשה הנמצאת בבנייה ובסלילה כבר שנים אחדות, ומתכוננים
נפשית לפגישה עם אחת הדרכים האהובות על רוכבי האופנועים באירופה – הטראנסאלפינה
או בסימונו הידוע כביש 47C. מצפון מתחיל הכביש ב-Sebes
ובדרום הוא מסתיים ב-Novaci. 133 ק"מ של כביש הררי
העולה
מפותלות בערוצו של נהר, מגיע לגובה של 2,176 מטר במעבר ההרים ויורד שוב באותה
מתכונת אל קצהו השני. פיתול רודף פיתול, עשרות רבות של אופנוענים חולפים על פניך,
חלקם אף עוקפים אותך, הכל באקסטזת רכיבה משכרת רוויית אדרנלין והתרגשות. עוצרים
בדרך במספר נקודות התרעננות, בפסגה עוצרים לצילומים, נפגשים שוב עם השוטרים
(אחרים) שילוו אותנו בהמשך, ולאחר מכן מגיע הקטע המאתגר במיוחד – עשרות פיתולי 180
מעלות בעליות וגם בירידות. חוויית רכיבה אמיתית. המלון הכפרי וארוחת הערב התקבלו
בברכה רבה.
 |
| קטע אופייני בטראנסאלפינה |
יום
חמישי
(22.6) התחיל אף הוא בליווי משטרתי שהוציא אותנו מהמלון (ואף ליווה אותנו כמה עשרות
קילומטרים טובים), המשיך בחציית הדנובה והסתיים בפגישה עם חשובים (קונסול ישראל
ורבי חב"דניק) ומזנון חטיפים ושתייה באחד מבתי הקפה של סופיה, בירת בולגריה.
שמתי לב לעובדה מאוד אופינית למדינות האלה; ככל שאתה מתקרב לנקודת הגבול הדרך
הולכת ויורדת באיכותה. הכביש נעשה צר, על שוליים אין בכלל מה לדבר והתכסית רצופה
בורות ומהמורות, כך שמטבע הדברים הרכיבה הופכת מזוגזגת, משככי הזעזועים מגיעים
לסוף דרכם תוך השמעת קולות דפיקה מאיימים, והגב, כן הגב גם הוא שותף לחגיגה.
בצד
הרומני (לפני המעבורת) חוזר על עצמו תרחיש ביקורת הגבולות. דרכונים, רשיונות רכב,
המתנה מורטת עצבים. בצד הבולגרי (אחרי המעבורת) אותו סיפור. דרכונים, רשיונות רכב,
המתנה מורטת עצבים. בין לבין, שייט חוצה דנובה מרומניה לבולגריה. מן אסדה שטוחה
שאין לה אלוהים ואין לה לוח זמנים. אמורה להפליג בשעה אחת – הפליגה בשתיים וחצי.
טרקטור יעה שעלה עליה מוציא חול ממעמקי הנהר, סמוך לחוף ולנקודת העגינה, ושופכו
לתוך משאית המוצבת אף היא על האסדה. אנחנו, שעלינו ראשונים, ממתינים בשמש הקופחת
שהעיניין יסתיים והוא נמשך ונמשך. המשאיות ממתינות אף הן על החוף ורק לאחר שהמשאית
התמלאה בחול דנובי משובח, נאותו החופרים לעזוב ואיפשרו למשאיות הגדולות לעלות כדי
שנוכל להתחיל בחצייה. השיט נמשך כחצי שעה, מי הנהר (השני באורכו באירופה) עכורים
ומזוהמים ואנחנו לא מוצאים את נפשינו מרוב חום ועצבים.
סה"כ
רכבנו בשלושת הימים האלה 1,300 ק"מ. מחר אנחנו נכנסים ליוון, המדינה
האירופאית האחרונה במסע.
 |
| מעבר הגבול מהונגריה לרומניה |
 |
| בית הכנסת באורדאה - אחת ממקבלות הפנים |
 |
| ליווי משטרתי |
 |
| סנדור - ככה הוא רוכב ולפעמים עם מכנס קצר וכפכפים |
 |
| המעבורת מרומניה לבולגריה |
 |
| מוציאים חול מהדנובה |
 |
| טרייסי, קרולין ואלן - חם על המעבורת בהמתנה |
 |
| קבלת פנים בסופיה |
היי נתן.
השבמחקהכביש המפותל מזכיר את הכביש שנסעת בדרך חזרה מגרינגר ביום הגשום ההוא בנורבגיה.נראה שאתה נהנה למרות שהמסע לא פשוט בכלל.מקוים לראות את כל החבורה המענינת הזו בקרוב בשערי ירושלים. כל הכבוד לכם.
מעניין מאוד, המשך דרך צלחה.
השבמחק