התנצלות, הסבר, חוויות

הצוקים של דובר בהתקרב המעבורת לאנגליה

רוצה לפתוח בהתנצלות על כך שהרשיתי לעצמי הפסקה בת 6 ימים מבלי לפרסם פוסט. זה עוד לא קרה לי מאז שאני נוהג לכתוב בלוגים בעודי מטייל על האופנוע בחו"ל. ההסבר הוא פשוט. בניגוד לפעמים הקודמות בהן רכבתי לבדי והייתי אדון לגורלי, הפעם אני רוכב במסגרת קבוצתית עם לו"ז מחייב שאין לי כמובן שליטה עליו, ומסתבר שלמרות שהרכיבות לא ארוכות במיוחד, הרי שיש ביניהן המון ארועים והרבה הפסקות המושכות את היום אל תוך שעות הערב המאוחרות כך שעד היום לא מצאתי זמן פנוי שיאפשר לי להתיישב בניחותה ולכתוב. הערב סוף סוף הגענו למלון מוקדם יחסית ואני יושב אל מול המחשב וממלא את החסר.

בשבת (10.6) עברתי מצרפת לאנגליה במעבורת. שייט קצר של שעה וחצי הביא אותי מקאלה שבצרפת לעיר דובר שבאנגליה. המרחק הוא כ"כ קצר שכבר בתחילת השייט ניתן היה להבחין רחוק באופק בצוקים הלבנים של דובר.

כבר למחרת, ביום ראשון (11.6), שותפנו באירוע הקשור למסע שלנו. באיצטדיון מקומי קיימה הקהילה היהודית ארוע ספורט חגיגי (בהשתתפות מאות רבות של משפחות יהודיות) במסגרתו נערך מרוץ תחרותי עממי ובסופו נערך טכס לציון המכביה העשרים. נמסר לנו לפיד המכביה ואנחנו ברכיבה קבוצתית ערכנו שתי הקפות של האיצטדיון כשאנו רוכבים על מסלול האתלטיקה ואחת הנשים בקבוצה נושאת בגאון את הלפיד הדלוק. מוכרח להתוודות, מחיאות כפיים רמות והתלהבות הכרוז עשתה לנו משהו בביפנוחו למרות אופיו הדביק משהו של כל האירוע. בסופו של דבר הלפיד נמסר לנו כדי שנביא אותו פיזית לירושלים לטכס פתיחת המכביה ה – 20. איכשהו יצא שאני הוא זה שנושא אותו על האופנוע, מאחורי גבי.

טכס לרגל המכביה ה - 20 ומסירת הלפיד לידינו. לונדון 11 יוני 2017

ביום שלישי (13.6), התחלנו בפועל את הרכיבה מלונדון לירושלים. יהודי חם לב הגיע למלון בבוקר כשהוא רכוב על קטנוע, והוא זה שהכניס אותנו אל תוך העיר עצמה, בואכה בניין הקהילה היהודית בעיר. הפקקים בכניסה לת"א הם ילד קטן לעומת מה שקורה בכניסה ללונדון בבוקרו של יום עבודה. צפוף צפוף, מייגע, חם, רכיבה בשמאל, סיוט. בהגיענו עטים עלינו עדת צלמים ומאחוריהם קהל מריע, מנופף בדיגלוני ישראל ומוחה כפיים מרוב התלהבות. במקום מחכה לנו האישיות המרכזית, שגריר ישראל באנגליה ומיד מתחיל טכס החלפת הברכות, איחולי הצלחה וצילומים.

הערת ביניים: עפ"י נסיוני עד כה, לכל הפגישות שלנו עם גורמים רשמיים כאלה או אחרים יש פחות או יותר מתכונת קבועה. כשאנחנו מגיעים, קבוצה של אנשים עומדת בפתח מקום האירוע, מוחאת כפיים, מריעה ומנופפת בדגלוני ישראל. לצד קבוצה זו עדת צלמים שמנציחה את ההגעה. מישהו ממונה על הנחיית סדר ואופן חניית האופנועים. כיבוד מרענן, לחיצות ידיים, מילות של נימוס בלתי רשמיות, הרגעות. ואז מגיע תור הברכות. האישיות המרכזית מוצגת, נושאת דברי ברכה, צילומים מכל זווית אפשרית. דברי תודה וברכות מצד האישיות המרכזית שלנו (מרקו), צילומים מכל זווית אפשרית. שלט R4S נפרש לכל אורכו ומאחוריו אנחנו והמקומיים תופסים מקום לתמונה קבוצתית היסטורית. צילומים, צילומים, צילומים. גם המצלמות שלנו לוקחות חלק בטכס ההנצחה. תמונה קבוצתית נוספת ליד האופנועים (שהועמדו בעוד מועד בשורה חזיתית על רקע הבניין המקומי), צילומים, צילומים. לחיצות ידיים נרגשות לפרידה ואנחנו בדרך ליעד הבא. התאור בהערת בייניים זו תואם פחות או יותר את כל הפגישות שלנו ולכן טרחתי פעם אחת להיכנס לפירוט יתר שלו. מעתה ואילך אשתדל לציין בקצרה את סוג האירוע ואמנע מלתאר את השאר.

בתוך קרון הרכבת החוצה את תעלת למאנש במנהרה תת ימית

יצאנו מלונדון (הסיוט התחבורתי המשיך ללוות אותנו) ואת תעלת לאמנש חצינו ברכבת התעלה. ביקורת ביטחונית, ביקורת דרכונית בריטית, ביקורת דרכונים צרפתית, 30 דקות של נסיעה, אין איפה לשבת, אין איפוא לקנות מרעננים, לא רואים נוף. קצר, מאוד יעיל, תכליתי.

צרפת מקדמת אותנו במזג אוויר נפלא ואנחנו בדרכנו לבריסל. כרגיל, הכניסה לעיר ממושכת ומייגעת, ביקור קצר בבניין הפרלמנט האירופאי, פגישה רדודה עם נציג צ'כי שבקושי ידע לספר מה הם בעצם עושים נגד האנטישמיות, חילופי ברכות מנומסות, צילומים וכו' ונגמר הסיפור.

בניין הפרלמנט האירופאי בבריסל

לפנות ערב פגישה מאוד מעניינת עם כומר ואישתו המנהלים קהילה נוצרית כאן בבריסל כבר למעלה מ – 15 שנה. שניהם אמריקאים שהגרו לבלגיה ומתוך שליחות ואמונה בדרכם, הם חיים כאן למענם של כמה מאות נוצרים, כאשר הכנסייה מקיימת מפגשים חברתיים למבוגרים ולילדים מהרבה מאוד מדינות מוצא. משהו בסגנון חב"ד שלנו. הכומר ואישתו קיבלו אותנו בחמימות רבה ואף פתחו בפנינו שולחן של גולש בשרי ואף גולש צמחוני (מאוד טעים).

יום רביעי (14.6) המשך הרכיבה מזרחה בבלגיה, חציית הגבול עם הולנד, חציית הגבול עם גרמניה ומפגש מרגש עם שני חברי הקבוצה, ליאוניד ומאריק מגרמניה המצטרפים אלינו היום. הם מלווים בקבוצה גדולה של רוכבי הארלי ואנחנו בדרכנו לטירה מרשימה. קבלת פנים כמקובל, שתיה ומרק עגבניות מעשה ידיה של הברונית, אשת הבארון שהוא בעל הטירה, ברכות, צילומים, צילומים, חתימות בספר האורחים ורכיבה לאירוע המרכזי של היום בבית הכנסת המרכזי של העיר קלן. ארוחת ערב מפוארת, נאום שגריר גרמניה לשעבר בישראל, עוד נאומים, הענקת מגיני תשורה, צילומים, צילומים. האופנועים נשארים בחניית בית הכנסת ואנחנו למלון.

יום חמישי (15.6). רכיבה לפרנקפורט. מכבי פרנקפורט נכנסת לתמונה. בעיר אנחנו נפגשים בבניין העיריה עם ראש העיר (יהודי), תקרובת, ברכות, צילומים, צילומים. רוכבים כברת דרך קצרה ומשתתפים בטכס חנוכת תערוכה לזכרם של ספורטאים יהודים בגרמניה. דמותו של ראלף קליין מככבת בין שאר הדמויות. ארוחת צהרים במסעדה מזרחית (חומוס, פלאפל, סלטים, פיצה). השירותים ברומו של מגדל עתיק, 44 מדרגות בעליה לוליינית. לינה בבית מלון ליד וורצבורג.

יום שישי (16.6). המשך רכיבה בגרמניה. ביקור במחנה הריכוז וההשמדה בדכאו שליד מינכן. מפגש עם מיקי שרון שהגיע משוויץ וממשיך איתנו לישראל ועם סנדור שהגיע מאיטליה, רכב איתנו היום ומחר יפרוש חזרה לארצו. במחנה דכאו קיבלנו הסבר ממצה תוך כדי סיור מקיף שבסופו ערכנו טכס אזכרה לנספים כולל "קדיש" ו – "אל מלא רחמים". רכיבה למינכן, ארוחת צהרים במרכז מכבי מינכן ורכיבה למרכז האולימפי בו נערכה האולימפידה של מינכן ב – 1972. סיור מודרך במקום, טכס אזכרה ל – 11 ספורטאי ישראל שנרצחו בידי מחבלים פלשתינאים ממש במקום הרצחם, ביקור באנדרטה שהוקמה לזכרם ובאתר חדש הנמצא בשלבי בניה אחרונים, גם הוא לזכרם של ספורטאינו. פרידה מאנשי המשלחת הישראלית שהגיעו מטעם המכביה לצורך הכנת סרט אודות המסע שלנו וליוו אותנו במשך 3 ימי שהותינו בגרמניה. המשך רכיבה נהדרת בדרכים כפריות בגרמניה בואכה אוסטריה והעיר זלצבורג.

עד כה מאז תחילת המסע בלונדון ועד בית המלון כאן בזלצבורג ובמשך 4 ימים רכבנו 1,498 ק"מ.

13.6 - 472 ק"מ

14.6 - 247 ק"מ

15.6 - 372 קמ

16.6 - 457 ק"מ

בריסל - הכומר וסירי הגולש

בפוסט הבא אוסיף תמונות הקשורות לפוסט זה.