תם ונשלם החלק באירופה

התחנה האחרונה של הלפיד באירופה

רוצה הפעם לחזור קצת לאחור ולהציג כמה סרטוני רכיבה (באדיבותה של Tracy - צריך להיות חבר שלה בפייסבוק כדי לצפות) המציגים את המסע שלנו מזווית אחרת (נא ללחוץ על הקישורים הבאים): טראנסאלפינה 1  טראנסאלפינה 2  טראנסאלפינה 3  טראנסאלפינה 4  טראנסאלפינה 5  טראנסאלפינה 6  טראנסאלפינה 7. וגם ראיון ביניים. וגם העליה על המעבורת מרומניה לבולגריה. וגם רכיבה קבוצתית ביוון. וגם הרכיבה האחרונה לנמל לאווריו.

יום שישי (23.6) היה יום המעבר מבולגריה ליוון. בניגוד לדרך המשובשת והאיטית הזכורה לי מרכיבתי לפני שנתיים, הפעם הדרך שונה לחלוטין. הן בצד הבולגרי והן בצד היווני הושלמו עבודות הסלילה של הכביש המהיר, הדרך מצויינת והרכיבה מהירה. במעבר הגבול, כרגיל וכצפוי, עצירות מייגעות והמתנה בתור במזג אויר לוהט שרק משב הרוח ברכיבה מביא להרגשת הקלה. היעד להיום היא העיר לאריסה ואנחנו אמורים להפגש עם אנשי הקהילה היהודית שם. למרות שאנחנו נמצאים בדוחק זמן קל, ירדנו מהכביש המהיר (E75) לדרך צדדית (13) ומסתבר שהיתה זו החלטה נכונה מבחינת העיניין הנופי והנאת הרכיבה. כביש כפרי הררי, צר ומפותל שבחלקו הראשון מלווה אותנו משמאל הר האולימפוס. הר גבוה ונישא שחלקו העליון סלעי, זרוע איי שלג וחשוף מכל צמחיה. מרשים ומרגש. ללאריסה הגענו מאוחר מהמתוכנן ולבית הכנסת נכנסנו ממש לקראת תום תפילת ליל שישי שלאחריה השתתפנו בקידוש ובסעודה.

מעבר הגבול בולגריה - יוון

יום שבת (24.6) היה יום הרכיבה האחרון. רכבנו רק על הכביש המהיר כשהחום המעיק מאלץ אותנו לבצע עצירות התרעננות תכופות, ואל מקום משכננו בשני הלילות הקרובים הגענו ממש עם חשכה. מדובר בעיירה הבנויה על צלע הר שיורד בתלילות רבה אל תוך הים. רחובות צרים ותלולים, רובם בעלי תכסית של בטון גס, רצוף בורות ומהמורות שלא אחת העמידו אותנו בפני אתגרי רכיבה לא פשוטים. המרחק מנפילה היה ממש קצר ולמרבה המזל סיימנו ללא תקלה ובנשימת הקלה רועמת. כולנו.

יום ראשון (25.6) לא רוכבים. נחים. יש המנקים את האופנועים, יש המכבסים, יש הטובלים בים ובעיקר שיחות סיכום הקטע האירופאי. יום של כלום חיובי מאוד.

יום שני (26.6) רכיבה קצרה לנמל לאווריו, סידורי משרד מהירים והשארת האופנועים על הרציף, בסמוך לאוניה, אליה הם יוטענו מאוחר יותר ע"י מי מאנשי הצוות. נוסעים צפונה באוטובוס, אני יורד ממנו לשדה התעופה וטס לישראל, השאר ממשיכים לאתונה לשהייה נוספת של יומיים ביוון.

תם ונשלם החלק באירופה. סה"כ רכבתי באירופה 6,701 ק"מ מתוכם 4,415 ק"מ עם הקבוצה במסגרת R4S.
מחכות לנו עוד רכיבות רבות בישראל ובעיקר גולת הכותרת – השתתפות בטכס פתיחת המכביה ה – 20 ביום חמישי ה - 6.7.2017.

יוון - כביש 13

תוצאה של ........ צלחת ריקה, חום כבד, עייפות מצטברת

במלון בלאריסה - מעלית מורידה את האופנועים לחניון תת קרקעי

מספר יפה (פריק של מספרים)

כאן עושים שבתון

ג'וסף

על הרציף לפני העמסה על ALEXO

הונגריה, רומניה, בולגריה ובעיקר טראנסאלפינה

בשלושת הימים שחלפו מאז הפוסט האחרון התקדמנו בהתאם לתוכנית ואנחנו נמצאים עכשיו בסופיה, בירת בולגריה. לאחר יום מנוחה בהונגריה ביום שני, השלמנו את חלקה השני של הונגריה ביום שלישי (20.6) תוך שאנו נעצרים בדרך בעיר Szeged, מבקרים בבית הכנסת שנמצא בשיפוצים, אוכלים ארוחת צהרים בהזמנת הקהילה היהודית (מסתבר שמרק עגבניות קר זה משהו אכיל בהחלט), צילומים, ברכות, סטאנדרטי. משם המשכנו לכיוון רומניה ולקראת סוף היום הגענו למעבר הגבול. עד כה המעבר בין המדינות לא הצריך כל בדיקה או עיכובים מצד השילטונות, כמעט שלא מרגישים שעוברים את הגבול. הכניסה לרומניה זה כבר סיפור אחר. עוצרים אותנו במעבר, אוספים דרכונים ורשיונות רכב, מיבשים אותנו חצי שעה ולבסוף מתירים לנו לעבור. כאן מחכה לנו הפתעה נעימה. ניידת משטרה מובילה אותנו מלפנים, ניידת נוספת צמודה מאחור, הצ'אקלקות מופעלות במלוא העוצמה, כל הרכבים מוסתים הצידה לכבודנו ואנחנו כבוד עם ועדה חולפים במהירות ברחובות העיר אורדרה (Oradea) בואכה בית הכנסת. צילומים, חילופי ברכות, ראש העיר, ראש הקהילה היהודית, ארוחת ערב, ליווי משטרתי למלון וניידת משטרה צמודה לאופנועים החונים במשך כל הלילה.

פסגת הטראנסאלפינה 2,176 מטר

יום רביעי (21.6) ממשיך את ההצגה של אתמול. ניידת משטרה מלווה ומוציאה אותנו אל מחוץ לעיר. משם אנחנו ממשיכים לקראת חוויית הרכיבה המסעירה ביותר של המסע הזה. עולים במתינות אל תוך הרי הקרפטים בדרך קשה הנמצאת בבנייה ובסלילה כבר שנים אחדות, ומתכוננים נפשית לפגישה עם אחת הדרכים האהובות על רוכבי האופנועים באירופה – הטראנסאלפינה או בסימונו הידוע כביש 47C. מצפון מתחיל הכביש ב-Sebes ובדרום הוא מסתיים ב-Novaci. 133 ק"מ של כביש הררי העולה מפותלות בערוצו של נהר, מגיע לגובה של 2,176 מטר במעבר ההרים ויורד שוב באותה מתכונת אל קצהו השני. פיתול רודף פיתול, עשרות רבות של אופנוענים חולפים על פניך, חלקם אף עוקפים אותך, הכל באקסטזת רכיבה משכרת רוויית אדרנלין והתרגשות. עוצרים בדרך במספר נקודות התרעננות, בפסגה עוצרים לצילומים, נפגשים שוב עם השוטרים (אחרים) שילוו אותנו בהמשך, ולאחר מכן מגיע הקטע המאתגר במיוחד – עשרות פיתולי 180 מעלות בעליות וגם בירידות. חוויית רכיבה אמיתית. המלון הכפרי וארוחת הערב התקבלו בברכה רבה.

קטע אופייני בטראנסאלפינה

יום חמישי (22.6) התחיל אף הוא בליווי משטרתי שהוציא אותנו מהמלון (ואף ליווה אותנו כמה עשרות קילומטרים טובים), המשיך בחציית הדנובה והסתיים בפגישה עם חשובים (קונסול ישראל ורבי חב"דניק) ומזנון חטיפים ושתייה באחד מבתי הקפה של סופיה, בירת בולגריה. שמתי לב לעובדה מאוד אופינית למדינות האלה; ככל שאתה מתקרב לנקודת הגבול הדרך הולכת ויורדת באיכותה. הכביש נעשה צר, על שוליים אין בכלל מה לדבר והתכסית רצופה בורות ומהמורות, כך שמטבע הדברים הרכיבה הופכת מזוגזגת, משככי הזעזועים מגיעים לסוף דרכם תוך השמעת קולות דפיקה מאיימים, והגב, כן הגב גם הוא שותף לחגיגה.

בצד הרומני (לפני המעבורת) חוזר על עצמו תרחיש ביקורת הגבולות. דרכונים, רשיונות רכב, המתנה מורטת עצבים. בצד הבולגרי (אחרי המעבורת) אותו סיפור. דרכונים, רשיונות רכב, המתנה מורטת עצבים. בין לבין, שייט חוצה דנובה מרומניה לבולגריה. מן אסדה שטוחה שאין לה אלוהים ואין לה לוח זמנים. אמורה להפליג בשעה אחת – הפליגה בשתיים וחצי. טרקטור יעה שעלה עליה מוציא חול ממעמקי הנהר, סמוך לחוף ולנקודת העגינה, ושופכו לתוך משאית המוצבת אף היא על האסדה. אנחנו, שעלינו ראשונים, ממתינים בשמש הקופחת שהעיניין יסתיים והוא נמשך ונמשך. המשאיות ממתינות אף הן על החוף ורק לאחר שהמשאית התמלאה בחול דנובי משובח, נאותו החופרים לעזוב ואיפשרו למשאיות הגדולות לעלות כדי שנוכל להתחיל בחצייה. השיט נמשך כחצי שעה, מי הנהר (השני באורכו באירופה) עכורים ומזוהמים ואנחנו לא מוצאים את נפשינו מרוב חום ועצבים.

סה"כ רכבנו בשלושת הימים האלה 1,300 ק"מ. מחר אנחנו נכנסים ליוון, המדינה האירופאית האחרונה במסע.

מעבר הגבול מהונגריה לרומניה

בית הכנסת באורדאה - אחת ממקבלות הפנים

ליווי משטרתי

סנדור - ככה הוא רוכב ולפעמים עם מכנס קצר וכפכפים

המעבורת מרומניה לבולגריה

מוציאים חול מהדנובה

טרייסי, קרולין ואלן - חם על המעבורת בהמתנה

קבלת פנים בסופיה

לפיד, דגלים ודה-ז'אבו

סוף סוף התייצבנו כקבוצה מלאה. עד כה רכבנו כקבוצה חלקית וככל שהתקדמנו בדרך הלכו והצטרפו עוד חברים. בגרמניה הצטרפו שניים ובהונגריה חבר נוסף. כעת אנחנו 12 אופנועים ו – 14 חברים.

כל אחד מאיתנו רוכב כאשר שני דגלים מתנוססים על האופנוע מאחור. דגל ישראל ודגל המדינה ממנה הגיע הרוכב למסע הזה. אני היחיד מבין חברי הקבוצה שרוכב עם שני דגלים זהים – דגלי ישראל. אני גם נושא איתי את לפיד המכביה שנמסר לנו בלונדון להעברה לטכס הפתיחה של המכביה ה – 20 שיערך באיצטדיון טדי בירושלים ב – 6.7.2017.

שבת (17.6) הייתה שבת אוסטרית. החלק הראשון של הרכיבה הוקדש לאלפים האוסטרים. רכיבה מענגת בכבישים צרים ומפותלים, תשתית מעולה, נופים מדהימים, אגמים, מנהרות, שטרודלים ושניצלים. בסופו של יום חצינו את הדנובה, עברנו לבראטיסלבה, בירת סלובקיה ואכלנו ארוחת ערב עם שגריר ישראל על גבי ספינה.

ראשון (18.6). רכיבה בסלובקיה עד הגבול עם הונגריה, פגישה עם ראשי הקהילה היהודית לפני חציית הדנובה ומשם בהונגריה עד ביתו של ג'וסף לארוחת צהרים. ג'וסף מתגורר עם משפחתו בחווה חקלאית, לא רחוק מבודפסט. יש לו עדר עיזים שמחלבן הוא מכין גבינות ויוגורט, מוצרים שהוגשו לנו בליווי סלט ירקות טרי ומרענן. אחלה של ארוחה.

לאחר הארוחה רכיבה לבודפסט. ג'וסף המוביל בוחר כמנהגו בדרכים כפריות, נמנע ככל שניתן מאוטוסטרדות ואנחנו מגיעים לגולת הכותרת של היום – בית הכנסת המרכזי של העיר, הגדול ביותר באירופה כולה. פגישה מרגשת עם ראש הקהילה היהודית ועם הרב הראשי, סיור במקום כולל אתר ההנצחה לזכר קורבנות השואה, צילומים, ברכות וכל השאר. מבחינתי הביקור בבית הכנסת היה דה-ז'אבו מרגש כיוון שהייתי כאן לפני שנתיים במסגרת המסע הרכוב שלי ב-24 מדינות האיחוד האירופי.

חתמנו את היום ברכיבה דרך אתרי תיירות מפורסמים בעיר, אחד מהם (אתר הנעלים) מוקדש לזכרם של אלפי יהודים שהובלו ע"י אנשי "צלב החץ" המקומיים אל שפת הדנובה בסוף 1944, הופשטו מבגדיהם, נורו למוות והושלכו לנהר הזורם.

לפיד המכביה ה - 20 מלונדון לירושלים

שני (19.6). היום מוקדש למנוחה. לא רוכבים, לא מתקדמים. חלק עסוקים בכביסה, חלק בטיפול באופנועים, חלק רכבו חזרה לבודפסט לסוכנות הארלי לתיקונים וחלק עסוקים בתיעוד המסע, כמוני. אנחנו שוכנים בבית מידות כפרי עתיר חדרים שעומד כולו לרשותנו. סביבו שטח מיוער ומגונן ואנחנו נהנים מאווירה כפרית שקטה. מאוד נעים כאן.

אחר הצהרים רכיבה קצרה לביתו של סאנדור לארוחת חצר מפוארת ומשביעה, מנוחה ארוכה על המדשאה הענקית, שיחות, צחוקים. כיף של חבר'ה.

מלונדון עד היום רכבנו 2,210 ק"מ.

יום שבתון בבית אחוזה בקרבת בודפסט

אוסטריה

שטרודל אוסטרי

ארוחת צהרים בביתו של ג'וסף

עדר עיזים בביתו של ג'וסף

בית הכנסת בבודפסט

ביניין הפרלמנט ההונגרי

בודפסט

שקיעה והדנובה

אנדרטת המוצאים להורג על שפת הדנובה, בודפסט

TRACY & ALAN ATKINS

RODNEY MCCRAY

BOYCE MCKINNEY

MAXIMILLIAN MARCO KATZ

GARY BURD

SANDOR LUKACS

JOZSEF & HENRIETTE HORVATH

CAROLYN BURD

MARIK WAINSTEJN

LEONID ROSENTHAL

GABOR KALOTAI

MICHAEL SHARON

התנצלות, הסבר, חוויות

הצוקים של דובר בהתקרב המעבורת לאנגליה

רוצה לפתוח בהתנצלות על כך שהרשיתי לעצמי הפסקה בת 6 ימים מבלי לפרסם פוסט. זה עוד לא קרה לי מאז שאני נוהג לכתוב בלוגים בעודי מטייל על האופנוע בחו"ל. ההסבר הוא פשוט. בניגוד לפעמים הקודמות בהן רכבתי לבדי והייתי אדון לגורלי, הפעם אני רוכב במסגרת קבוצתית עם לו"ז מחייב שאין לי כמובן שליטה עליו, ומסתבר שלמרות שהרכיבות לא ארוכות במיוחד, הרי שיש ביניהן המון ארועים והרבה הפסקות המושכות את היום אל תוך שעות הערב המאוחרות כך שעד היום לא מצאתי זמן פנוי שיאפשר לי להתיישב בניחותה ולכתוב. הערב סוף סוף הגענו למלון מוקדם יחסית ואני יושב אל מול המחשב וממלא את החסר.

בשבת (10.6) עברתי מצרפת לאנגליה במעבורת. שייט קצר של שעה וחצי הביא אותי מקאלה שבצרפת לעיר דובר שבאנגליה. המרחק הוא כ"כ קצר שכבר בתחילת השייט ניתן היה להבחין רחוק באופק בצוקים הלבנים של דובר.

כבר למחרת, ביום ראשון (11.6), שותפנו באירוע הקשור למסע שלנו. באיצטדיון מקומי קיימה הקהילה היהודית ארוע ספורט חגיגי (בהשתתפות מאות רבות של משפחות יהודיות) במסגרתו נערך מרוץ תחרותי עממי ובסופו נערך טכס לציון המכביה העשרים. נמסר לנו לפיד המכביה ואנחנו ברכיבה קבוצתית ערכנו שתי הקפות של האיצטדיון כשאנו רוכבים על מסלול האתלטיקה ואחת הנשים בקבוצה נושאת בגאון את הלפיד הדלוק. מוכרח להתוודות, מחיאות כפיים רמות והתלהבות הכרוז עשתה לנו משהו בביפנוחו למרות אופיו הדביק משהו של כל האירוע. בסופו של דבר הלפיד נמסר לנו כדי שנביא אותו פיזית לירושלים לטכס פתיחת המכביה ה – 20. איכשהו יצא שאני הוא זה שנושא אותו על האופנוע, מאחורי גבי.

טכס לרגל המכביה ה - 20 ומסירת הלפיד לידינו. לונדון 11 יוני 2017

ביום שלישי (13.6), התחלנו בפועל את הרכיבה מלונדון לירושלים. יהודי חם לב הגיע למלון בבוקר כשהוא רכוב על קטנוע, והוא זה שהכניס אותנו אל תוך העיר עצמה, בואכה בניין הקהילה היהודית בעיר. הפקקים בכניסה לת"א הם ילד קטן לעומת מה שקורה בכניסה ללונדון בבוקרו של יום עבודה. צפוף צפוף, מייגע, חם, רכיבה בשמאל, סיוט. בהגיענו עטים עלינו עדת צלמים ומאחוריהם קהל מריע, מנופף בדיגלוני ישראל ומוחה כפיים מרוב התלהבות. במקום מחכה לנו האישיות המרכזית, שגריר ישראל באנגליה ומיד מתחיל טכס החלפת הברכות, איחולי הצלחה וצילומים.

הערת ביניים: עפ"י נסיוני עד כה, לכל הפגישות שלנו עם גורמים רשמיים כאלה או אחרים יש פחות או יותר מתכונת קבועה. כשאנחנו מגיעים, קבוצה של אנשים עומדת בפתח מקום האירוע, מוחאת כפיים, מריעה ומנופפת בדגלוני ישראל. לצד קבוצה זו עדת צלמים שמנציחה את ההגעה. מישהו ממונה על הנחיית סדר ואופן חניית האופנועים. כיבוד מרענן, לחיצות ידיים, מילות של נימוס בלתי רשמיות, הרגעות. ואז מגיע תור הברכות. האישיות המרכזית מוצגת, נושאת דברי ברכה, צילומים מכל זווית אפשרית. דברי תודה וברכות מצד האישיות המרכזית שלנו (מרקו), צילומים מכל זווית אפשרית. שלט R4S נפרש לכל אורכו ומאחוריו אנחנו והמקומיים תופסים מקום לתמונה קבוצתית היסטורית. צילומים, צילומים, צילומים. גם המצלמות שלנו לוקחות חלק בטכס ההנצחה. תמונה קבוצתית נוספת ליד האופנועים (שהועמדו בעוד מועד בשורה חזיתית על רקע הבניין המקומי), צילומים, צילומים. לחיצות ידיים נרגשות לפרידה ואנחנו בדרך ליעד הבא. התאור בהערת בייניים זו תואם פחות או יותר את כל הפגישות שלנו ולכן טרחתי פעם אחת להיכנס לפירוט יתר שלו. מעתה ואילך אשתדל לציין בקצרה את סוג האירוע ואמנע מלתאר את השאר.

בתוך קרון הרכבת החוצה את תעלת למאנש במנהרה תת ימית

יצאנו מלונדון (הסיוט התחבורתי המשיך ללוות אותנו) ואת תעלת לאמנש חצינו ברכבת התעלה. ביקורת ביטחונית, ביקורת דרכונית בריטית, ביקורת דרכונים צרפתית, 30 דקות של נסיעה, אין איפה לשבת, אין איפוא לקנות מרעננים, לא רואים נוף. קצר, מאוד יעיל, תכליתי.

צרפת מקדמת אותנו במזג אוויר נפלא ואנחנו בדרכנו לבריסל. כרגיל, הכניסה לעיר ממושכת ומייגעת, ביקור קצר בבניין הפרלמנט האירופאי, פגישה רדודה עם נציג צ'כי שבקושי ידע לספר מה הם בעצם עושים נגד האנטישמיות, חילופי ברכות מנומסות, צילומים וכו' ונגמר הסיפור.

בניין הפרלמנט האירופאי בבריסל

לפנות ערב פגישה מאוד מעניינת עם כומר ואישתו המנהלים קהילה נוצרית כאן בבריסל כבר למעלה מ – 15 שנה. שניהם אמריקאים שהגרו לבלגיה ומתוך שליחות ואמונה בדרכם, הם חיים כאן למענם של כמה מאות נוצרים, כאשר הכנסייה מקיימת מפגשים חברתיים למבוגרים ולילדים מהרבה מאוד מדינות מוצא. משהו בסגנון חב"ד שלנו. הכומר ואישתו קיבלו אותנו בחמימות רבה ואף פתחו בפנינו שולחן של גולש בשרי ואף גולש צמחוני (מאוד טעים).

יום רביעי (14.6) המשך הרכיבה מזרחה בבלגיה, חציית הגבול עם הולנד, חציית הגבול עם גרמניה ומפגש מרגש עם שני חברי הקבוצה, ליאוניד ומאריק מגרמניה המצטרפים אלינו היום. הם מלווים בקבוצה גדולה של רוכבי הארלי ואנחנו בדרכנו לטירה מרשימה. קבלת פנים כמקובל, שתיה ומרק עגבניות מעשה ידיה של הברונית, אשת הבארון שהוא בעל הטירה, ברכות, צילומים, צילומים, חתימות בספר האורחים ורכיבה לאירוע המרכזי של היום בבית הכנסת המרכזי של העיר קלן. ארוחת ערב מפוארת, נאום שגריר גרמניה לשעבר בישראל, עוד נאומים, הענקת מגיני תשורה, צילומים, צילומים. האופנועים נשארים בחניית בית הכנסת ואנחנו למלון.

יום חמישי (15.6). רכיבה לפרנקפורט. מכבי פרנקפורט נכנסת לתמונה. בעיר אנחנו נפגשים בבניין העיריה עם ראש העיר (יהודי), תקרובת, ברכות, צילומים, צילומים. רוכבים כברת דרך קצרה ומשתתפים בטכס חנוכת תערוכה לזכרם של ספורטאים יהודים בגרמניה. דמותו של ראלף קליין מככבת בין שאר הדמויות. ארוחת צהרים במסעדה מזרחית (חומוס, פלאפל, סלטים, פיצה). השירותים ברומו של מגדל עתיק, 44 מדרגות בעליה לוליינית. לינה בבית מלון ליד וורצבורג.

יום שישי (16.6). המשך רכיבה בגרמניה. ביקור במחנה הריכוז וההשמדה בדכאו שליד מינכן. מפגש עם מיקי שרון שהגיע משוויץ וממשיך איתנו לישראל ועם סנדור שהגיע מאיטליה, רכב איתנו היום ומחר יפרוש חזרה לארצו. במחנה דכאו קיבלנו הסבר ממצה תוך כדי סיור מקיף שבסופו ערכנו טכס אזכרה לנספים כולל "קדיש" ו – "אל מלא רחמים". רכיבה למינכן, ארוחת צהרים במרכז מכבי מינכן ורכיבה למרכז האולימפי בו נערכה האולימפידה של מינכן ב – 1972. סיור מודרך במקום, טכס אזכרה ל – 11 ספורטאי ישראל שנרצחו בידי מחבלים פלשתינאים ממש במקום הרצחם, ביקור באנדרטה שהוקמה לזכרם ובאתר חדש הנמצא בשלבי בניה אחרונים, גם הוא לזכרם של ספורטאינו. פרידה מאנשי המשלחת הישראלית שהגיעו מטעם המכביה לצורך הכנת סרט אודות המסע שלנו וליוו אותנו במשך 3 ימי שהותינו בגרמניה. המשך רכיבה נהדרת בדרכים כפריות בגרמניה בואכה אוסטריה והעיר זלצבורג.

עד כה מאז תחילת המסע בלונדון ועד בית המלון כאן בזלצבורג ובמשך 4 ימים רכבנו 1,498 ק"מ.

13.6 - 472 ק"מ

14.6 - 247 ק"מ

15.6 - 372 קמ

16.6 - 457 ק"מ

בריסל - הכומר וסירי הגולש

בפוסט הבא אוסיף תמונות הקשורות לפוסט זה.