תחת הברזל במיטבו

מסלול הרכיבה. 8 נקודות תדלוק. התחלה 8.6 09:02. סיום 9.6 08:14.

לאלה מבין קוראי שלא בדיוק מבינים על מה מדובר, אני חייב הסבר קצר. בארה"ב קיימת אגודה שהוקמה לפני שנים רבות, אגודה ללא מטרת רווח שכל העוסקים בה במלאכה עושים זאת בהתנדבות. שם האגודה Iron Butt Association והיא שמה לה למטרה לאגד ולתעד במקום אחד רכיבות מרתוניות על אופנועים ברחבי העולם. האגודה מגדירה סוגי רכיבות שונים, בדרגות קושי שונות, ורוכב שעומד במשימה ומציג הוכחות לכך, זוכה מטעם האגודה בתעודה מתאימה ומצטרף למשפחה (יש כבר למעלה מ – 60,000 חברים). למי שממש מתעניין אני ממליץ להכנס לקישור.

אחד האתגרים הפופולרים בקרב חברי האגודה הינה רכיבה של 1,000 מייל (1,609 ק"מ) בפרק זמן של 24 שעות. אני אישית עשיתי זאת בישראל 4 פעמים ובשל מימדיה הקטנים של המדינה זה אומר פחות או יותר לרדת לאילת פעמיים ובעיקר מה שמבאס זה הכורח לחזור על אותה דרך מוכרת. החלום שלי היה לבצע רכיבה מנקודה לנקודה, לא בסיבובים ומבלי לחזור על אותה דרך. חלום זה הוגשם על ידי שלשום ואתמול, כאן באירופה.

במסגרת הרכיבה הקבוצתית מלונדון לירושלים (Ride for solidarity with Israel) אני צריך להגיע עם האופנוע שלי ללונדון ומסתבר שהמרחק בין אנקונה שבאיטליה לבין קאלה שבצרפת מתאים למשימה, אז למה לא?

למה קוראים לזה Iron Butt? כי מי שיושב על אוכף האופנוע ברציפות 24 שעות (ברוטו) צריך שיהיה לו תחת של ברזל (אפשר גם ישבן של ברזל, טוסיק של ברזל, טיזי של ברזל – זה ממש לא משנה). המשימה לא פשוטה, בסיומה הגוף כולו צפוד ובעיקר התחת כואב.

חציית האלפים מאיטליה לצרפת

השיטה פשוטה. חילקתי את המסלול ל – 7 קטעים כשבסיומו של כל קטע אני מגיע לתחנת דלק. מתדלק ולוקח חשבונית ממנה ניתן לראות היכן תדלקתי, באיזה תאריך ובאיזו שעה. מסמכים אלה חשובים לצורך הוכחת ביצוע.

את התדלוק הראשון ביצעתי בתחנת דלק באיזור אנקונה ויצאתי לרכיבה ב-9 בבוקר. מזג אוויר משגע, לא חם, לא קר, שמיים מעוננים חלקית והאוטוסטרדה לא עמוסה. אפשר להפליג בנחת ב – 120/130 קמ"ש וממש להנות מהרכיבה. הנופים נאים, ירוק ופורח מסביב, משבי ריח מתקתקים מוכרים לי מישראל עולים מידי פעם באפי, הכל סבבה ואני מתקדם בקצב מבטיח שמפתח אצלי צפיות שאולי אוכל לסיים את כל הסיפור תוך 18 שעות, כלומר בשלוש לפנות בוקר של יום המחרת. צפיות לחוד ומציאות לחוד.

אני מנווט באמצעות הטלפון הסלולרי כאשר שתי אפליקציות ניווט הוכנו מראש לשם כך, Waze ו-Google. בדרך כלל שתיהן בסדר אבל מידי פעם יש לכל אחת מהן את הקטע שלה. או שהקשר עם הלווין מתנתק לפתע, או שהאפליקציה קופאת פתאום, או שהמסך מחשיך ותמיד זה קורה כשאני נמצא בקטע ניווט קריטי כשנדרשים שינויי כיוון ברכיבה. מסתבר שהכנת שתי תוכנות הייתה מעשה נכון כאשר אחת מגבה את השנייה בעת תקלה. בין מילאן לטורינו שבאיטליה אכלתי אותה בגדול כשהנחיית ניווט שגויה של Google הורידה אותי מהכביש המהיר והוסיפה לי 40 ק"מ מיותרים.

חציית האלפים והמעבר מאיטליה לצרפת גם הוא מתנהל כשורה, להוציא פרט מעצבן אחד. כמה קילומטרים לפני הגבול ותוך כדי רכיבה מתפתלת בעליה הבחנתי בשלט מורה מקום – Susa. וזה כבר לא מצא חן בעיניי. כאן נפלתי קשות. מאותו רגע התחיל להתנגן בראשי השיר "עגלה עם סוסה" שלא הרפה ממני במשך שעות ארוכות. יפה ירקוני כפתה עצמה עלי, חוזרת ושרה, חוזרת ושרה ואני לא יודע את נפשי מרוב כעס. מה לי ולה עכשיו.

13 ק"מ עם ריח של רפת

מיד אחרי חציית הגבול התנועה בשטח צרפת מתחילה במנהרה ארוכה, דו סטרית, 13 ק"מ אורכה. איך שנכנסתי למנהרה עלה באפי ריח חריף ומוכר של מחוזות ילדותי, ריח של רפת. אני דווקא אוהב את הריח הזה אבל תהיתי מה לו ולמנהרה. ככל שהתקדמתי הלך הריח והחריף ולבסוף סגרתי מרחק עם שלוש משאיות טריילר ענקיות שהובילו עשרות רבות של עגלים גועים. לצערי היה ברור לי לגמרי שזו להם דרכם האחרונה )-:

בצרפת, בין ליון לדיז'ון ולקראת חשכה, החלו להראות ברקים בשמיים. בתחנת הדלק הראשונה עטיתי על עצמי את חליפת הסערה והחל משעה שתיים לפנות בוקר רכבתי בגשם. זה לא כל כך נעים לרכוב בגשם, ובעיקר בלילה, אבל זה מה יש. חורקים שיניים, ממשיכים, מקווים לטוב ומתפללים לעמוד בלוח הזמנים, כלומר להגיע לתחנת הדלק האחרונה לפני תום 24 השעות, לפני השעה תשע בבוקר.

הגעתי ב – 08:14. תשוש, ספוג מים ובעיקר מרוצה שעשיתי זאת. פעם חמישית. בטוח שתהיינה עוד. יש בכל הסיפור הזה של ה - Iron Butt עיניין ברור של התמכרות. זר לא יבין זאת. אמנון מבין.

היום, שבת, אני חוצה את תעלת לאמאנש על גבי מעבורת כדי לחבור לקבוצת R4S בלונדון. ביום שלישי מתחילים את הרכיבה מלונדון לירושלים לאות סולידריות עם מדינת ישראל ונגד הטירור האיסלמיסטי. יהיה כיף.

סיום. קאלה. 08:14. 1,664.2 ק"מ.